- ירושלים
- אפס אנגלית בבית
- יותר מ-10 שנה בטק
- עובד ישירות עם בינ״מ (FDE)
הסיפור
שואלים אותי את זה כל הזמן. לא, הם לא. הם תימנים חמודים ואנשים טובים. שמי שי-שלום חדד, ישראלי שגדל ועודנו בירושלים. נשוי לסוזן ואב לאיידן וג׳יין. בילדותי, ממש לא דיברנו אנגלית בבית, ולמען האמת אבא שלי בקושי מדבר אותה עד היום :) המטרה שלי היא להנגיש לישראלים את הדרך הטובה ביותר לרכישת השפה האנגלית.
אז איך בכל זאת הפכתי לדובר אנגלית? הייתה טלוויזיה. היה דני, ילד מניו ג׳רזי שנחת אצלנו בכיתה ד׳, ואני הרמתי יד ראשון כדי ללוות אותו עד שנהיינו חברים טובים. היו חברים בבית הספר, היו ארבעה קיצים במחנה קיץ יהודי באמריקה, גם לסקרנות האישית שלי היה חלק לא מבוטל. והייתה גם המוסיקה של בתי הכנסת התימניים בהם גדלתי, שאיכשהו עזרו לכוון לי את האוזן עוד לפני שידעתי מה זה מבטא או איך להגות th מול th.
בלי לדעת, במשך שנים עשיתי בדיוק את מה שמסתבר שאמורים לעשות, רק על סטרואידים: המון קלט, משלב מוקדם, ממקורות מגוונים, על דברים שריתקו אותי. ואז מיד הזדמנויות לפלט והרבה משוב מהסביבה, מול אנשים וסיטואציות אמיתיים. אני כבר יותר מ-10 שנה בעולם הטק, ושם פתאום האנגלית שלי התחילה לבלוט: ליד אנשי טק ועסקים מצוינים, שבעברית יודעים לספר על כל רעיון, ובאנגלית המסר שלהם פשוט, איך לומר, לא עובר. זה התחיל בתקופה שעבדתי עם יזמים. שם ראיתי את הפער הזה, ואיך הוא מייצג תופעה רחבה הרבה יותר משדמיינתי בחברה הישראלית.
התחלתי לעבוד עם אנשים אחד על אחד, ליצור תוכן ובניתי קהילה קטנה. ואז חזרתי למשרה מלאה והחלטתי שכדאי למסד את הידע. אגב, היום אני עובד בעולם הטק, וגם שם רוב התקשורת שלי עם הסוכנים מתבצעת באנגלית. עדיף ל-AI, ומעולה לאנגלית.
אני לא אקדמאי ולא מורה לאנגלית. אמנם תמיד נמשכתי לשפות והרגשתי שאני מבין אותן קצת לעומק, אבל בסופו של דבר מדובר בניסיון האישי שלי. מגיל צעיר רציתי להיות דובר אנגלית, והשגתי את המטרה הזו באופן מודע, ומוקדם מהצפוי. עשיתי את זה בעצמי, אני מבין למה זה עבד, וראיתי את זה עובד שוב ושוב, אצל אנשים אחרים ובשפות אחרות. אני מאמין שכמעט כל אחד יכול להגיע לאנגלית מצוינת, אם משנים את התפיסה ומסובבים את ההגה לכיוון קצת אחר. מטרת הספר היא לשתף את זה עם ישראלים אחרים, בכל רמה ובכל גיל. ככה פשוט.