
- ירושלים
- אפס אנגלית בבית
- יותר מ-12 שנה בטק
- עובד צמוד ל-AI
הסיפור
שואלים אותי את זה כל הזמן. לא. אני שי-שלום חדד, ישראלי-תימני שגדל בירושלים. ההורים שלי לא דיברו אנגלית בבית, ואבא שלי בקושי מדבר אותה עד היום.
הייתה טלוויזיה. היה דני, ילד מניו ג׳רזי שנחת אצלנו בכיתה ד׳, ואני הרמתי יד ראשון כדי ללוות אותו. היו ארבעה קיצים במחנה קיץ יהודי באמריקה. והייתה הנגינה בבית הכנסת התימני, שאיכשהו כיוונה לי את האוזן עוד לפני שידעתי מה זה מבטא.
בלי לדעת, עשיתי בדיוק את מה שכתוב בעמוד הזה: המון קלט, מוקדם, ממקורות מגוונים, על דברים שריתקו אותי. ואז פלט ומשוב, מול חברים אמיתיים. אני כבר יותר מ-12 שנה בעולם הטק, ושם האנגלית שלי התחילה לבלוט: ליד אנשי טק ועסקים מצוינים, שבעברית מעבירים כל רעיון, ובאנגלית המסר שלהם פשוט לא עובר. זה התחיל בתקופה שעבדתי עם יזמים. שם ראיתי את הפער הזה, ואת ההזדמנות שבו.
משם עבדתי עם אנשים אחד על אחד, התחלתי ליצור תוכן ובניתי קהילה קטנה. ואז חזרתי למשרה מלאה. היום אני עובד בטק, קרוב מאוד ל-AI, ורוב התקשורת שלי עם הכלים מתבצעת באנגלית. עדיף ל-AI, ומעולה לאנגלית שלי.
אני לא אקדמאי ולא מורה לאנגלית. עשיתי את זה בעצמי, הבנתי למה זה עבד, וראיתי את זה עובד שוב ושוב, אצל אנשים אחרים ובשפות אחרות. אני מאמין שכמעט כל אחד כאן יכול להגיע לאנגלית מצוינת, אם משנים את התפיסה ומסובבים את ההגה לכיוון אחר. ועכשיו אני רוצה להסביר את זה לישראלים, בגובה העיניים.